מרכז האמנות KREA ממוקם בויטוריה-גסטייז, בירת הקהילה האוטונומית הבסקית בספרד. הוא תוכנן על ידי רוברטו ארקייטה אדריכלות, והושלם בין השנים 2007 ו-2008. מרכז האמנות הזה משלב בצורה גאונית אלמנטים אדריכליים ישנים וחדשים: ליבה: גוף עיקרי: במקור מנזר ניאו-גותי שנבנה בשנת 1904, שימש בעבר ככנסייה כרמליתית. חלק נוסף: מבנה זכוכית עתידני המחובר למנזר המקורי באמצעות מסדרון גשר זכוכית ייחודי. קונספט עיצובי: המבנים הישנים והחדשים "מתיישרים במקום להתחרות". הבניין החדש משמש כציון דרך מודרני תמציתי וקל לזיהוי, ויוצר דו-קיום בולט אך הרמוני עם המנזר ההיסטורי.

הערכה אסתטית רב-ממדית שלזכוכית U

קסם אור וצל: טרנספורמציה אמנותית של אור טבעי

המאפיין המרתק ביותר שלזכוכית Uטמון ביכולתו הייחודית לתפעל אור:

הוא ממיר אור שמש ישיר לאור רך ומפוזר, מבטל סנוור ומספק סביבת תאורה אידיאלית לתערוכות אמנות.

העקמומיות הקלה של משטח הזכוכית והחתך בצורת U יוצרים אדוות אור וצל, ויוצרים אפקטים חזותיים דינמיים המשתנים עם הזמן והמזג אוויר.

אופיו השקוף יוצר תחושה נפלאה של "התמוססות גבולות מרחביים", המאפשרת דיאלוג בין חללים פנימיים וחיצוניים.

כשמטיילים במסדרונות הזכוכית של מרכז האמנות KREA, האור כאילו "שזור" לתוך וילונות אור זורמים, ויוצר ניגוד דרמטי עם קירות האבן העבים של המנזר העתיק ויוצר חוויה ייחודית של שזירת זמן-מרחב.

דיאלוג חומרי: ריקוד הרמוני בין מודרניות להיסטוריה

היישום של זכוכית U במרכז האמנות KREA מפרש בצורה מושלמת את פילוסופיית העיצוב של שילוב אלמנטים ישנים וחדשים:

קלילות מול כבדות: השקיפות והקלילות של הזכוכית יוצרות מתח חזותי עם המוצקות והכבדות של קירות האבן של המנזר.

ליניאריות לעומת עקמומיות: הקווים הישרים של זכוכית U מבליטים את הפתחים והכיפות המקושתות של המנזר.

קור לעומת חום: המרקם המודרני של זכוכית מאזן את החמימות ההיסטורית של חומרי האבן העתיקים.

ניגוד זה אינו קונפליקט אלא דיאלוג דומם. שתי שפות אדריכליות שונות לחלוטין משיגות הרמוניה באמצעותזכוכית U, המספר סיפור מהעבר ועד להווה.

נרטיב מרחבי: פואטיקה של אדריכלות זורמת ושקופה

זכוכית U יוצרת חוויה מרחבית ייחודית במרכז האמנות KREA:

תחושה של תלייה: מסדרון גשר הזכוכית נמתח על פני גג המנזר, כאילו "מרחף" מעל הבניין ההיסטורי, ומחזק את תחושת המרחק בין זמן למרחב בין מודרניות למסורת.

הדרכה: מסדרון הזכוכית המתפתל הוא כמו "מנהרת זמן-מרחב", המנחה את המבקרים מהכניסה המודרנית אל פנים המנזר ההיסטורי.

תחושת חדירה: האופי השקוף של זכוכית U יוצר "חדירה ויזואלית" בין פנים הבניין לחוץ, ומטשטש את הגבולות המרחביים.